נכסים רבים כיום מכילים מערכת מיגון בשל סכנה ממשית לפריצות, אך לעתים ישנן סכנות נוספות שלא נגרמות ע”י אדם, ויכולות להיות בעלות נזק מקיף לא פחות. ביניהם נמצאת הסכנה לשריפה. בארץ סכנה זו ממשית בשל אקלים חם רוב השנה.
בעת שריפה, מלבד הנזק החומרי, קיים נזק בריאותי לסובבים, בשאיפת אבק שריפה וגזים רעילים הנפלטים משריפת חפצים מסוימים, וסיכון לכוויות. לכן, נכסים רבים מצטיידים במערכת גילוי אש.
מערכות גילוי האש והעשן בישראל נדרשות לעבור בדיקות תקן 1220 לפני יציאתן לשוק. תקן זה עודכן ב-2015 ומכיל 8 סעיפי משנה, ותפקידו לשמר את תקינות מערכות העשן והאש, בהתאם לשתי רמות סיכון לפי סוגי נכסים – רמת סיכון 1 נחשבת “סיכון רגיל” ורמה 2 הינה “סיכון גבוה”, כאשר מדובר במבנים אשר הנזק בהם הנו אקוטי יותר גם בקורבנות אדם וגם ברכוש.
מערכות גילוי אש ועשן חייבות להיות משולבות במערכת כיבוי אש
בפועל הכוללת מטפי גז וזרנוקים. הן יכולות להגיע בתצורות רבות. ביניהן ספרינקלרים, שהנם מתזי מים המורכבים על התקרה של הנכס אשר בזמן אמת יתיזו מים ואולי גם ישמיעו אזעקה, או חיישנים הממוקמים במקומות אסטרטגיים לפריצת שריפה בנכס.
בדומה למערכות האזעקה, מערכת גילוי אש המופעלת ע”י חיישנים למעשה מורכבת בעיקרה כך:
- רכזת המקבילה ללוח הבקרה הראשי
- לחצן חירום ו/או טלפון חירום
- נוריות סימון – יסונכרנו עם גלאים סמויים ויתרגמו את פעולתם ויזואלית ע”י הדלקה
- צופרים – יפעלו בזמן אמת, ויכילו לעתים נורית אדומה בעצמם, שתידלק אף היא בזמן אמת
- גלאים ממס׳ סוגים – בין סוגי הגלאים הנפוצים, ישנם גלאי עשן, גלאי חום או גלאי משולב המותקנים על תקרת הנכס, בקרבת אזורים בסיכונים גבוהים יותר לפריצת אש, וגלאי קרן.
מהם גלאי קרן?
גלאים אלו מיועדים להתקנה באזורים רחבים או בעלי תקרות גבוהות, ומורכבים משני חלקים – משדר (פלט) ומקלט (קלט) של אינפרה אדום העובדים יחדיו. כל חלק מותקן מצד אחד של החלל, ושניהם יחד פועלים באופן שוטף ויוצרים קרן אינפרה אדום שאינה נראית לעין, תוך שידור המידע גם לרכזת המערכת.
כאשר עובר דרך הקרן עשן, עוצמת האינפרה אדום פוחתת ומפעילה את הגלאי, לפי מספר רמות עשן, ולפי מהירות תגובה. גלאים אלו יכולים להיות מתאימים למרחק של 50 או 100 מטר, וישנם אף גלאי קרן חיצוניים המותאמים לחצר הנכס, ויפעלו למרחק של עד 200 מטר.
לחצו כאן על מנת לחזור לעמוד הראשי
